*

יוסף וברכה -

הוספה וברכה,

כמה יפה, כמה מדויק.

צופית צחי

*

גבורות־שמונים לרב קאפח. תנו כבוד

"אם היינו מתוקנים, היינו מציינים שהרב קאפח, שעכשיו מלאו לו גבורות־שמונים, הינו נכס ישראלי כמכון ויצמן.

מפעל חייו של הרב קאפח, יליד תימן, מוקדש בעיקרו לכתבי הרמב"ם: מתרגם, מקבץ, חוקר ומפרש את  'מורה הנבוכים', פירוש המשנה, האגרות, ספר המצוות ("וניחמתי מאד על שחיברתיו בלשון ערבי": הרמב"ם לחכמי צור) - ואת משנה תורה על פי כתב יד־תימן. וגם הדיוט (כמוני) נרעד נוכח פערי הדקויות שבין תרגום־קאפח לתרגומים אחרים. דקויות בהן מקופלים עולמות.

ומדוע כמכון ויצמן? גם משום הכוננות־הנפשית המחקרית הקבועה, והישגיה. גם משום התרומות המופצות מיחידה אוטונומית אחת לציבור הרחב. גם משום ש'התוצרים' מעידים מתוכם רק על חלק מתהליכיהם.

וגם משום שתנובת יצירתו של הרב קאפח, כתנובת מכון־ויצמן, אינה נכס בלעדי של חוגים ספציפיים (חרדים, אנשי ישיבות). וכאשר התרבות הישראלית תפשיל את יריעת אוהל־התודעה שלה, אל האופק הרחב - היא תגיע גם לרמב"ם כמקור. ואז, יהיה לפניה רמב"ם על פי עבודת הניפוי, העריכה והפרשנות של הרב קאפח."

אדם ברוך, מעריב 1997

*

גבורה

גבורה היתה לי כשהייתי בן ארבעים שנה, בן שלושים שנה. ... נכון, אומרים בן שמונים לגבורות. אני לא יודע מה זה גבורה. הזקנה לא באה מכיוון אחד, היא באה מכל הכיוונים.

כשהיינו ילדים הביאו לנו ספרי למוד מצרפת, בעברית.

באחד הסיפורים היה זקן מופלג, כבר כפוף, כולו לבן. נכנס לאמבטיה, בא אדם צעיר פתח איזה בקבוק יצק עליו ויצא בחור צעיר.

אמרתי "את הסיפור אני יודע, אבל את הבקבוק הזה, איפה מוצאים אותו?.."

הרב יוסף קאפח

*

כתב יד ב-24 שעות

באותה שנה [שנת תרפ"ט] יצאו לתימן שני יהודים... אספני ספרים וכתבי־יד עתיקים... סבי נהג לבקר בתמידות אצל אספנים אלה כדי לבדוק ספרים המגיעים להם מן הכפרים, ואם כי אין בידו להציל הרי לפחות לזון עיניו ביופי מחמדים אלה, היו ביניהם ספרים כתובים על קלף נהדרים, ולא פעם חזר הביתה ודמעות בעיניו מרוב צער על פנינים אלה הנלקחים ואין לאל ידו להצילם. היו ספרים שראה צורך להעתיקם... ביניהם ספר זה... סבי בקש רשות להעתיקו אך האספנים הגבילוהו ליומיים בלבד בטענה שהם רוצים לארוז משלוח ראשון, סבי ז"ל קבל את התנאי, חלק את הספר שהיה ללא כריכה לחמישה עשר חלקים ומסרו לחמישה עשר תלמידים שכל אחד כתב חלקו תוך עשרים וארבע שעות, ולמחרת החזירו לבעליו. לפי זכרוני כתב היד נכתב במאה הראשונה לאלף השישי.

הרב יוסף קאפח בזיכרונותיו, מובא בספר "הולך תמים" / אביבית לוי